סקירה תעשייתית של קייפ ורדה
א. מיצוב כללי ביסוס וכלכלי
קייפ ורדה היא מדינת איים באוקיינוס האטלנטי וכלכלת הכנסה בינונית-. הבסיס התעשייתי הכולל שלה חלש, תלוי במידה רבה במגזר השירותים (המהווה כ-71.9% מהתמ"ג). התעשייה כולה מהווה רק 23.1% מהתמ"ג, וסופגת כ-29% מכוח העבודה. רמת התיעוש שלה מדורגת נמוכה בעולם (מקום 136 מתוך 152 מדינות במדד התחרותיות התעשייתית של UNIDO). (המשרד הכלכלי והמסחרי של שגרירות הרפובליקה העממית של סין ברפובליקה של קייפ ורדה)
המבנה התעשייתי הפנימי אינו מאוזן מאוד: הבנייה היא הליבה המוחלטת, הייצור קטן ביותר, התעשייה הכבדה כמעט ואינה קיימת, והכרייה היא מינימלית בלבד. השוק המקומי קטן, המשאבים דלים, חומרי גלם תעשייתיים מיובאים בכבדות וחסרה שרשרת תעשייתית שלמה.
נתוני מפתח
התעשייה מהווה 23.1% מהתמ"ג; הבנייה מהווה כ-9.3%, מייצרת רק כ-5% (התפלגות רשמית), והכרייה פחות מ-1%.
ישנם רק כ-150 מפעלי ייצור- קטנים ובינוניים בפריסה ארצית, כולם מיקרו-מפעלים בבעלות פרטית; אין מפעלי תעשייה כבדה גדולים.
קיים גירעון סחר קיצוני: היבוא השנתי עולה על מיליארד דולר, כאשר כמעט כל המוצרים המיוצרים, חומרי הבנייה והמכונות מסתמכים על יבוא; היצוא התעשייתי השנתי עומד על כ-60 מיליון דולר בלבד.
II. פירוט מגזרי
(ט) בנייה: העמוד התעשייתי הגדול ביותר
הבנייה מהווה כמעט מחצית מכלל התפוקה התעשייתית והיא המגזר התעשייתי הגדול ביותר של קייפ ורדה, המונע באופן רציף על ידי תשתיות תיירות, פיתוח מגורים ועבודות ציבוריות ממשלתיות:
קטגוריות עסקיות
חברות קטנות ובינוניות מקומיות: בתי מלון, בית הארחה, דיור למגורים ובניית חנויות קטנות;
חברות הנדסה גדולות (כולל מיזמים משותפים פורטוגליים): פרויקטים של תשתיות נמל תעופה, נמל, כביש מהיר, שמירת מים ותיירות.
תמיכה בתעשיית חומרי הבנייה: בהסתמך על משאבי אפר וולקני ואבן גיר מקומיים, האזור מפתח ייצור מלט, חול, חצץ ובלוקים. האי סנט'אנטאנג פיתח את מכרה האפר הוולקני פוזולנה, כאשר חברת CIMPOR הפורטוגלית בונה מפעל מלט עם כושר ייצור שנתי מתוכנן של 500,000 טון, תומכת בשוק הבנייה המקומי ומייצאת כמות קטנה למדינות האיים במערב אפריקה. יש גם מפעלים קטנים לעיבוד לבנים ואבנים, אבל הקיבולת שלהם עונה רק על ביקוש מקומי- נמוך; חומרי בניין-מתקדמים עדיין מיובאים.
נקודות כאב בתעשייה: מלט, מוטות פלדה, מכונות וחומרי בניין כימיים תלויים ביבוא מאירופה, וכתוצאה מכך עלויות בנייה גבוהות.
(II) ייצור: עיבוד חקלאי וצדדי קל בעיקר, בקנה מידה קטן מאוד.
התעשייה מהווה פחות מ-6% מהתמ"ג. המפעלים מרוכזים בבירה פלאיה (האי סנטיאגו) ובפארק התעשייה Lazaretto באי סן ויסנטה. כולן הן תעשיות קלות-נמוכות, המחולקות לשלושה מגזרים עיקריים:
* **מוצרי מים ועיבוד מזון (המגזר הגדול ביותר של הייצור, המהווה למעלה מ-60% מתפוקת הייצור):** בהסתמך על משאבי הדיג של האזור הכלכלי הבלעדי, הוא מייצר דגים משומרים, דגים קפואים, מוצרי שרימפס ומלח ים; הוא גם מעבד רום קנה סוכר, מי שתייה בבקבוקים, מיץ פירות, לחם ותבלינים מקומיים. שימורי דגים הם הייצוא התעשייתי הגדול ביותר של המדינה, הנמכר לאיחוד האירופי ולמערב אפריקה. ייצור מלח סלע שנתי הוא כ-7,000 טון, אך ורק לצריכה ביתית.
* **טקסטיל, בגדים והנעלה:** בעיקר בתי מלאכה קטנים המעבדים חומרים מיובאים, מבצעים הזמנות בגדים-נמוכים מפורטוגל ואירופה, מייצאים בגדים גמורים ונעלי בית; הציוד מיושן, הרשת התעשייתית לא שלמה, כל הבדים והאביזרים מיובאים, מה שמביא לערך מוסף נמוך במיוחד. היצוא מהווה כ-35% מהיצוא התעשייתי של המדינה.
תעשיות קלות נוספות: בקבוקי משקאות, אריזות קטנות, מוצרי עץ פשוטים, עבודות יד; חסר לחלוטין ייצור תומך של מכונות, חומרה ועיבוד מתכת (מסמרי ברזל וציוד מתכת מיובאים כולם, בהתאם לפער בשוק במוצרים העיקריים שלך של מכונות שטיפת ציפורניים וציוד לייצור ציפורניים).
(III) כרייה: בקנה מידה זעיר, ללא מכרות מסחריים בקנה מידה גדול-. משאבי מינרלים מקומיים מוגבלים לאבן גיר, אפר וולקני, פומיס ומלח סלעים; ללא מכרות מתכת או אנרגיה:
אפר וולקני ואבן גיר: מסופקים רק למפעלי מלט מקומיים ולמפעלי חומרי בניין;
מלח סלעים: ייצור מלח פתוח-בקנה מידה קטן-, עצמאי-;
פומיס: נכרה בכמויות קטנות לחומרי בניין;
התרומה הכוללת של הכרייה לתמ"ג היא זניחה, ללא אשכול תעשיית כרייה עצמאי. (IV) אנרגיה ושירותים
חשמל: תלוי כמעט לחלוטין במזוט ובסולר לייצור חשמל, וכתוצאה מכך עלויות גבוהות; בעוד שתחנות כוח פוטו-וולטאיות קטנות-קודמו בשנים האחרונות, אין ייצור של ציוד פוטו-וולטאי וכל הרכיבים מיובאים.
מים: מתקני התפלה מרוכזים באיי תיירות, כאשר ציוד וחומרים מתכלים מסתמכים על יבוא.
תיקון ספינות: המספנה הקטנה בנמל מינדלו מבצעת תחזוקה בסיסית רק בסירות דיג ויאכטות קטנות, חסרות יכולות בניית ספינות.
III. פארקי תעשייה ומרכזי תעשייה
לקייפ ורדה יש כיום שני פארקי תעשייה סטנדרטיים עם תמריצי מס ושחרור ממכס, המשמשים כמרכזי תעשייה מרכזיים:
* אזור התעשייה אסאדה גרנדה (פלאיה, האי סנטיאגו): אשכול תעשייתי הליבה במדינה, מרוכז בחברות עיבוד מזון, ביגוד, חומרי בניין ומחסנים;
* אזור התעשייה לזרטו (האי סאו ויסנטה): מתמקד בעיבוד יצוא, שימורי פירות ים וסחר חוץ תעשייתי קל;
* התוכניות התומכות כוללות פארק טכנולוגי (פיתוח מיקור חוץ דיגיטלי ו-ICT) ומרכז עסקים בינלאומי למשיכת השקעות בתעשיית העיבוד הימי.
IV. מדיניות תמיכה תעשייתית ותוכניות פיתוח
1. מדיניות תמריצים להשקעות (יחס שווה למשקיעים זרים ומקומיים)
בהתבסס על *חוק פיתוח התעשייה* ו*חוק ההשקעות*, מפעלי יצוא ייצור ועיבוד יכולים ליהנות מהיתרונות הבאים:
* הפחתות ופטורים ממס הכנסה, פטורים ממס רכוש ופטורים ממס בולים;
* פטורים ממכסי יבוא על ציוד וחומרי גלם תעשייתיים;
* זיכוי נוסף של 30% במס השקעה למפעלים באזורי עיבוד יצוא;
* ערבויות פיצוי משפטי קפדני להפקעת הון זר והלאמה, ותמיכה בפתרון סכסוכים באמצעות בוררות מסחרית בינלאומית.
2. אסטרטגיה תעשייתית לאומית (תוכנית תמיכה UNIDO 2022-2026)
הממשלה זיהתה ארבעה מגזרים תעשייתיים מועדפים:
* עיבוד עמוק של מוצרי חקלאות ודיג (ליבת הכלכלה הכחולה);
* מוצרי תעשייה קלה ליצוא ביגוד והנעלה;
* ייצור-בקנה מידה קטן של תרופות ומוצרים כימיים מקומיים יומיומיים;
* תמיכה בתעשיות למינרלים, חומרי בניין ואנרגיה מתחדשת ירוקה.
יעדים-לטווח ארוך: צמצום התלות הכלכלית בתיירות, הגדל את נתח התמ"ג של מגזר הייצור ליותר מ-7.5% והרחבת שווקי הייצוא למערב אפריקה ולמדינות דוברות-פורטוגזית.
V. חולשות ליבה ומגבלות פיתוח במגזר התעשייתי
* חולשות משאבים ושרשרת תעשייתית: מחסור במשאבי מתכת ואנרגיה מינרליים; מכונות, חומרה, כימיקלים וחומרי גלם טקסטיל מיובאים במלואם, ללא תעשיות מקומיות תומכות במעלה הזרם ובהמשך; השוק של מחברי חומרה, ייצור ציפורניים וציוד ליטוש (מכונות שטיפת ציפורניים) ריק לחלוטין, מסתמך כולו על יבוא מאירופה ואסיה;
* גודל שוק קטן: עם אוכלוסייה כוללת של 560,000 בלבד, הביקוש המקומי מוגבל, ומפעלי תעשייה תלויים מאוד בייצוא;
* עלויות ייצור גבוהות: מחירים גבוהים לחשמל ודלק, עלויות לוגיסטיקה ומשלוח גבוהות ומחסור בעובדים מקומיים מיומנים;
* בסיס תעשייתי חלש: אין תעשיות תעשייה כבדה או עיבוד מכונות; שירותי תחזוקה ותומכים לא מספקים;
* מבנה תעשייתי יחיד: הייצור מרוכז מאוד בעיבוד נמוך- של מוצרים ובגדים ימיים, וכתוצאה מכך עמידה לקויה בפני סיכונים.
VI. הזדמנויות לייצוא ציוד לסין (בהתבסס על העסק העיקרי שלך של מכונות שטיפת ציפורניים/ציוד לייצור ציפורניים)
תעשיית הבנייה של קייפ ורדה ממשיכה להתרחב, עם ביקוש יציב למלט, מבני פלדה ובניית דיור. כל המסמרים ומחברי החומרה מיובאים, ואין מפעלים מקומיים לייצור ציפורניים.
קיים חוסר במתקני עיבוד ליטוש מתכת והסרת חלודה תומכים במקום. יש ביקוש לחומרי תשתית ושיפוץ של מסמרים ישנים ממוחזרים, מה שיוצר הזדמנויות יבוא לציוד כמו מכונות שטיפת ציפורניים בתוף 2 טון.
מכסי יבוא על ציוד סיני נוחים, ומוצרי מכונות סיניים מציעים תמורה טובה יותר לכסף במקום מאשר ציוד פורטוגלי ואירופאי.
הממשלה מעודדת השקעה בתמיכה בתעשיות לחומרי בניין. אם מוסיפים קווי ייצור ליצירת ציפורניים וליטוש חומרה, ניתן ליהנות ממדיניות מס ושחרור ממכס מועדפת בפארקי תעשייה.
VII. תַקצִיר
התעשייה של קייפ ורדה היא מערכת-תומכת בתיירות, עם בנייה כעמוד התווך שלה. הייצור מוגבל לעיבוד נמוך- של מוצרים חקלאיים וביגוד, חסר לחלוטין תעשיות כבדות כגון עיבוד מתכות וייצור מכונות, כמו גם תעשיות תומכות בזרם הביניים. בהסתמך על אזורי סחר חופשי ומדיניות מועדפת להשקעות זרות, המדינה מקדמת גיוון תעשייתי. בשוק היבוא של ציוד תעשייתי לחומרי בניין ועיבוד חומרה יש הזדמנות ברורה לאוקיינוס כחול, אבל בגלל אילוצים באוכלוסיה, במשאבים ובלוגיסטיקה, קשה ליצור כושר ייצור מקומי בקנה מידה גדול בטווח הקצר.
